נהיגה בשכרות
נהיגה בשכרות היא אחת מהעבירות הקטלניות ביותר אשר יכולות להתבצע על הכביש למעט תאונות דרכים קטלניות והפקרת נפגעים. אך חשוב להדגיש כי כבר בעצם העלייה על הכביש לאחר שתיית אלכוהול קיימת סכנה נהג הנוהג במצב של שכרות מהווה סכנה כלפי עצמו כל הסובבים אותו בין אם זה הולכי רגל תמימים או נהגים אחרים.
הגדרה חוקית של נהיגה בשכרות
החוק מגדיר באופן מדויק מהי כמות אלכוהול שמותרת בדם והגדרתו של החוק למונח נהג שיכור היא טכנית ביותר, לכן לא תמיד נהגים אפילו מודעים לכך שהם עומדים בהגדרה זו ומהווים סיכון כשהם נוהגים אחרי צריכת אלכוהול.
סעיף 169א לתקנות התעבורה קובע כי ריכוז האלכוהול המותר בזמן נהיגה הוא:
בבדיקת דם – עד 50 מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם.
בבדיקת נשיפה – עד 240 מיקרוגרם של אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.
ההגדרה משתנה במידה ומדובר על נהג של רכב ציבורי, נהג רכב מסחרי כבד או נהג חדש/צעיר לפי תקנות תעבורה סעיף 64ב (3א) במקרים אלו הנהג יחשב שיכור במידה ונמצא אצלם ריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, או אם בבדיקת דם שנערכה להם נמצא ריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר של דם.
אכיפה של עבירה נהיגה בשכרות
שוטרי התנועה מבצעים בדיקות שכרות באופן תדיר וקבוע ברחבי כבישי ישראל. על פי החוק שוטר רשאי לבצע בדיקת שכרות גם אם לא קיים חשד ממשי לקיומה של העבירה. לידי המשטרה מספר כלים ואמצעים לבחינת מידת השכרות של הנהג ומדידת רמת ריכוז האלכוהול בדמו. בין הכלים היותר נפוצים שנמצאים בשימוש בידי המשטרה הוא מכשיר "הינשוף", שהוא למעשה המכשיר המרכזי ללוחמה בנהיגה בשכרות, שבוחן את מידת האלכוהול בדמו של הנהג על ידי נשיפה. אמצעי נוסף שמשטרה עושה בו שימוש לטובת מדידת רמת שכרות של הנהג הוא בדיקות דם – שהוא אמצעי הרבה יותר מדויק. כלי נוסף לטובת קביעת רמת שכרות של הנהג הוא בדיקת המאפיינים – מבחן ביצוע שנערך לאחר שהנהג נכשל בבדיקת הינשוף. במסגרת בדיקה זו נערכת לנהג בדיקת תפעול קוגניטיבית, באמצעות הטלת משימות פיזיות פשוטות יחסית, אשר יאפשרו לשוטרים להתרשם ממצבו של הנהג.
סירוב להיבדק במקרה של עצירה בחשד לנהיגה בשכרות
בפקודת תעבורה סעיף 64 ד מצויין כי נהג שמסרב למסור דגימת נשיפה ניתן להאשימו בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לחוק. מה שבעצם אומר שסירוב להיבדק מהווה עבירת תעבורה כשלעצמה ולפיה מי שמסרב להיבדק למעשה רואים בו כשיכור, זאת אף ללא כל צורך בבדיקות כלשהן לשם הוכחת מצבו הפיזי. פקודות תעבורה גם קובעות כי שוטר הדורש מנהג לבצע דגימת נשיפה, חייב להודיע לו קודם מה מטרת נטילת הדגימה, לבקש ממנו את הסכמתו לבדיקה, ולהסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה. חשוב לדעת שאי עמידה בתנאי של הסבר לנהג על המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, תביא לזיכויו של הנהג מעבירה של סירוב להיבדק ומעבירת תעבורה של נהיגה בשכרות. לכן חשוב וקריטי ביותר לתעד את ההליך העצירה ואכיפה ובמידת הצורך לפנות באופן מיידי לעורך דין נהיגה בשכרות.
נהיגה בשכרות - עונשים והשלכות
סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע כי נהג המורשע על נהיגה בשכרות יוטל עליו עונש של פסילת רישיון הנהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים. במידה ואותו נהג נתפס שוב בנהיגה בשכרות, עבירה זו תגרור ענישה חמורה יותר והוא מסתכן בשלילת רישיון של 4 שנים ואף מאסר בפועל. יש לציין שרמת הענישה נתונה לשיקול של בית המשפט לתעבורה ולכן כאשר מדובר בעבירה שאינה חמורה, בית המשפט יכול גם להפחית את עונש המינימום ולהיפך, במידה ורמת האלכוהול בדם גבוהה מאוד מהמותר, הוא יכול להחמיר את תנאי העונשין. לכן הסיכוי היחידי של נהג שנאשם בגין נהיגה בשכרות להימנע מהפסילה של רישיון נהיגה למשך שנתיים טמון ביכולתו להוכיח כי קיימים כשלים ראייתים בחומר החקירה אשר בידי המשטרה. במקרים אלו מעורבות עו"ד נהיגה בשכרות היא קריטית כדי לנהל את התיק בית משפט לתעבורה ולמצוא את הכשלים הראייתים או לחילופין לפעול מול התביעה כדי לשנות את סעיף האישום לעבירה קלה יותר של ולהגיע עימה לעסקת טיעון לשלילה הקצרה משנה ובמקרים מסוימים אף לשלילה של מספר חודשים בלבד.
